Monday, January 11, 2010

עלילות הרשל'ה במטרופול

למרות חששותיה מהקור הגדול, הרשל'ה נחתה אצלינו בדירה לביקור קצר. הסכמנו להרפתקה, אף על פי שבמוחי חלפו להם אימאג'ים מעוררי אימה - ביניהם הרשל'ה המצוננת כדרך קבע מהלכת בתוך ענן של ניירות טואלט מפוררים ובקבוקי מים מפלאסטיק. הרגעתי את עצמי בידיעה שביקורה התזזיתי בוודאי ימריץ אותי לגלות חנויות חדשות בעיר, ויספק מלאי בלתי נדלה של דיווחים משעשעים מארץ המולדת.


הרשל'ה התעתדה לנחות ביום שישי בשעה רגועה - 4 אחה"צ, אבל בתוך תוכי ידעתי שצפויות לי עוד הפתעות. ואכן, יומיים לפני ההמראה חלתה כהרגלה בדלקת גרון, ודחתה את הטיסה. יום לפני הטיסה נודע לי במקרה שמועד הנחיתה החדש הוא 4 לפנות בוקר. נתתי הוראות מדויקות למציאת הבניין והדירה, וקיוויתי לטוב. ביום שבת בחמש וחצי בבוקר העיר אותי צלצול עקשני באייפון. "הלו מאם?" נהג המונית של הרשלה היה על הקו. אכן מדובר בתקדים, שכן נהגי המונית בניו יורק לעולם לא מחליפים מילה עם הנוסעים. "ווי אר לוקינג פור דה האוס". לאחר שצלחנו את מכשול מציאת הבית, הצלחנו לעבור בשלום גם את מכשול האינטרקום. אך הרשלה עדיין לא הגיעה. שוב צלצל הטלפון. "איפה זה דירה 1d, אני לא מוצאת, יש פה רק m, יש פה רק m (מזנין)". התנחמתי בכך שהרשלה, שהגיעה מצוידת במעיל-שמיכה בצורת סנפיר וצעיף מחורר, הגיעה עייפה. למרבה המזל, הרשלה היא האורחת היחידה מבין אורחינו שלא לוקה בג'ט לג. היא מתוכנתת אוטומטית על שעון ניו יורק, מאחר שבתל אביב היא הולכת לישון מדי יום בשש בבוקר.


למחרת בבוקר, יום שבת, הרשלה התעקשה לצאת לקניות ברשתות הגדולות, שהולכות ומתרוקנות מהסיילים הגדולים של עונת הכריסמס. אף על פי שגם לי היו מספר סידורים בברודווי - החלפת קרדיגן עם כריות מקושקשות בכתפיים מטופ שופ וחולצה טרמית מיוניקלו - הזדעזעתי מעצם הרעיון לסור לשם בסופ"ש. אנחנו משכנו לסיור באיסט וילג' ובלואר איסט סייד. אני רציתי לבקר ב- Dolce Vita, חנות נעליים ובגדים שהמליצו לי עליה, ולסרוק את חנויות הוינטג' באיזור, ואילו מניעיו של בן זוגי עדיין לא היו ברורים. הפור עוד לא נפל במהלך ארוחת הבוקר צמחונית בקייטס ג'וינט. אני חגגתי על אגז בנדיקט, אך הרשלה הכמעט טבעונית ובן זוגי אכלו אותה עם ורסיה של המנה עם טופו במקום ביצים.




חשבתי שניצחתי כשהצלחנו למשוך ללואר איסט סייד, אבל אז הסתבר שספגתי מכה אחת אפיים. לפתע הרשל ואני מצאנו את עצמינו בשאריאנדקו, חנות האופניים האהובה על בן זוגי. "תוכלי למצוא שם כובע", הוא ניחם את הרשל כשהובלנו לתוך החנות. בן זוגי החל לשוטט במקום במרץ. הסתבר שהם מכרו את הגלגלים של הפיקסי שהשאיר שם כשקנה סט חדש של גלגלים, או משהו כזה, והנ"ל קיבל אשראי בחנות. שהינו במקום במשך כחצי שעה, אך בסופו של דבר הגיחה השתלמה: הרשלה ובן זוגי מצאו כובעים של פיפוסייקל שיוצרו בשיתוף פעולה עם הארגון למען איכות הסביבה, Times Up. בן זוגי מצא גם כסא הארדקור מינימליסטי לאופניים של החברה היפנית Kashimax - בלי ריפוד ובלי קשקושים.







משם המשכנו לסייר בלואר איסט סייד, וגילינו מספר חנויות וינטג' מוצלחות: Ellen, שבה איתרה הרשל נעלי אוקספורד של פראגמו בשחור לבן במצב מצוין (ראשונה למטה); Las Venus, חנות רהיטי וינטג' מאמצע המאה (שנייה ושלישית למטה) ו-Amoskeagexx, מבית היוצר של חברת הטקסטיל Design Works, שמספקת בדי דנים להלמוט לאנג וראלף לורן. בחנות ישנם פריטי וינטג' שווים - חולצות פלאנל, סוודרים ומעילים משנות ה-40 - לצד פריטים חדשים, והכול באווירת אמריקנה. התיקים מצמר טוויד בעבודת יד קוליים במיוחד .






המשכנו באווירת האמריקנה ל-Save.Khaki, שמציעים בגדי קז'ואל לגברים מבדים מושלמים (ראשונה למטה). שמענו עליה כבר מהבלוג A Continuous Lean, שתמיד אפשר להסתמך עליו להמלצת אנינות. משם המשכנו ל-Oak, שבה גילינו אוסף משקפי שמש, ספק קוליות ספק מתלהבות, מבית יוצר בלתי ידוע - 18 דולר לאחת (שנייה למטה). קינחנו באודין ו-Pas De Deux האהובות, שמקבצות פריטים נבחרים של מעצבים צעירים, רק כדי לגלות שגם בעונת הסיילים כל פריט עולה 200 דולר בממוצע (אחרונות למטה).





בלילה כיפרנו על חטא, וסחבנו את הרשלה לקראוון אוף דרימס לחוויה מתקנת. משם המשכנו לדרינק בליט, כי בדציבל, בר הסאקי ברחוב 9, היה מפוצץ. במהרה צמד החתייארים כבר היו עייפים, אז השארנו את הרשל עם חברה, מפתח, והסברים חוזרים ונשנים על מיקום הדירה. כשהתעוררתי להאכיל את החתולות נשמתי לרווחה: הרשל שבה הביתה. אבל מצאתי אותה על הכורסה של פולן הכלב, מכוסה בסמרטוט שלו, ומדיפה ריח של בירה. הספה, כולל הפוך ושמיכת הצמר, היו מיותמות. "היה לי קר", טענה כשהערתי אותה, והשכבתי אותה לישון במיטתה.


בבוקר, ניחוח בירה עדיין עמד באוויר. סחבתי אותה לקניות בקומודיטיס נטורל מרקט, החנות האהובה עלינו. החנות קטנה יחסית, אבל מבחר הירקות והפירות לא היה מבייש אפילו את הול פודס, וחוויית הקניות שם היא הרבה יותר נעימה. גררתי אותה בעיקר כי לא רציתי להשאיר את פופי לבדו בחוץ. מאז שאישה מטורפת צרחה עלי מול כולם שישנם גנבי כלבים בעיר שימכרו אותו ב-300 דולרים, אני מעט חוששת להשאירו בחוץ. בשלב מסוים, בעודי רוכשת מספר בקבוקי מיץ קמבוצ'ה, ההתמכרות החדשה שלנו, חשבתי שאני שומעת קריאות בשמי. לא יכול להיות, אמרתי לעצמי. אך כשהגעתי לקופות ראיתי אותה עומדת בתוך החנות עם פופי. היה לה קר, מסתבר, אך יותר מכך נבהלה כשנודע לה ששוק הפשפשים נסגר ב-4 אחה"צ. שלחתי אותה לשם לבדה במונית בתקווה כי לא תלך לאיבוד. בערב חזרה שלמה ובריאה, עם שלל מרשים, דווקא לא מהשוק אלא מ- Beacon's Closet, חנות וינטג' מוצלחת שמצאה בוויליאמסבורג: נעלי סירה שחורות של מדיסון הרדינג, נעלי עקב שחורות וחולצה מבד קומבינזון (למטה).


למחרת בבוקר ציפתה לי הפתעה מעניינת אם כי צפויה. הרשל'ה לא היתה במיטתה. לילה קודם לכן, יצאה שוב לבלות עם חבר מקומי, ונראה שהתפיידה לה ברחובות האיסט וילג'. מתוך הכרות עם הנפשות הפועלות, חשבתי לתומי כי הרשל נפלה שדודה אצל המקומי, והחלטתי לא להיכנס להיסטריה. בצהרי היום החלטתי לערוך מספר שיחות טלפון אמהיות, לברר מה עלה בגורלה. מסתבר שבילתה את הלילה עם מספר מכרות שפגשה בבר, וישנה כבר אצלן. הדבר המרכזי שהטריד אותה כשגערתי בה על התנהגותה היה שנחרה לידן כל הלילה, כפי שהעידו הבנות.




4 comments:

  1. מעולה כמו תמיד.
    מסרי לדה רוי שמצאתי בברלין אופניים מתקופת הפרוסים. מעץ, בלי בלמים, המושב עשוי ממוט שמתיישב טוב טוב בתחת. בלי בולמי זעזועים ושאר זוועות. בלי הילוכים, בעליה סוחבים אותם על הגב וכל זה רק בחמשת אלפים יורו. יש להשיג בכמה צבעים: ash, hash, hush אוף ווייט, וחום עכור

    ReplyDelete
  2. את צריכה כאלה, בטוח

    ReplyDelete
  3. קניתי!
    לקחתי בלי גלגלים (תוספת מיותרת שסתם מכבידה וגורעת מההנאה של הרוכב) רציתי ב
    hash white
    אבל לא נשאר, אז לקחתי ב
    hush
    קצת באסה, אבל לא נורא. היום גררתי אותם שעתיים עם חבל בשלג. קניתי להם תוספת מיוחדת, סליל תיל (המצאה יפנית)
    שמתלבש על הכידון

    ReplyDelete
  4. גדול, אולי תייבאי כאלה לארץ

    ReplyDelete