Wednesday, May 26, 2010

Urgggg, you motherfucking doochebag

מאז ומתמיד היתה לי חולשה לשימוש בשפה ולאופני התנסחות. בעוד שאנשים שמתנסחים בצורה רהוטה, חכמה, נקייה ומקורית, ובו בזמן חפה מהתחכמויות, תמיד שבו את לבי, הרי שמצאתי את עצמי מתחלחלת ממאן דהו אשר השמיע התנסחות מתחכמת כזו או אחרת. זכור לי שהיכרתי פעם בחור שבתום יציאה משותפת קרקע אותי בכפולה: yalle, layla. אף על פי שאוזניי הצטלצלו, המשכתי לראותו גם לאחר הברכה חסרת התקדים. לזכותי ייאמר שהרומן לא נמשך זמן רב מדי.


אכן, ישנן מילים שאפילו אם קורט קוביין היה משתמש בהן לא היו ניצלות, כמו למשל בוקר (במקום בוקר טוב), לילה (במקום לילה טוב), יאלה ואלן (yalle, allen במקום אהלן ו-yalla). כשאהלן ויאללה, מילים שמקורן בערבית, הופכות לסגוליות, ל-allen ו-yalle, מוציאים מהם למעשה את כל המיץ, והופכים אותו למלים אשכנזיות-פולניות. זה כמו סבבי. ולגבי בוקר ואחותה לילה, למי יש כוח להתבדחויות בשעות הבוקר, או בלילה? גם ככה ברכות הן לפעמים דבר מעיק ומאולץ, אז למה להקשות עוד יותר על העניינים? גזר דינם של מלים ומשתמשים אחרים תלוי קונטקסט: אופי המשתמש, הנמען, אופן ההגייה וההקשר בהחלט משפיעים על לגיטימיות השימוש.


בצעירותי, אהבתי לייחס לעצמי המצאת מטבעות לשון, ולבחור את סובביי על פי יכולותיהם בתחום. זכור לי שבתיכון טענתי בתוקף, ביחד עם מי שהיתה אז חברתי הטובה, להטמעת השימוש ב"ברור" ו"הדבר הכי x". אכן, קשה לדמיין זאת, אבל בימים הרחוקים ההם זה היה אוונגרדי. כשראיתי את הפרק ב"תרגיע" שבו ריצ'ארד לואיס טען שהמציא את הביטוי ה-x מהגיהנום, הזדהיתי (מסתבר שהוא באמת ובתמים סבור שהוא המציא את הביטוי, ושבספר הציטוטים של ייל הביטוי רשום על שמו).


שרבוב מילים באנגלית בישראל הוא כמעט תמיד בלתי נסלח. זכור לי מלצר בקפה נחמה וחצי בתל אביב שלקח את הז'אנר לקצה. זה התחיל בכך שהיה מברך ב"היי, סיסטה" ושואל אם אנחנו רוצים את הבירה "דראפט", הכול במבטא אנגלי כבד מאוד. למרות זאת, לא ניכר היה ששלט בשפה. יום אחד, אמר לי שאני מזכירה לו את ג'סיקה לאנג'. לקח לי זמן להבין על מי הוא מדבר. בסופו של דבר הסתבר שהתכוון לג'סיקה לאנג. צהלתי מאושר מהמחמאה, אם כי ידעתי שאין בה ממש ("את מזכירה אותה בשנים המאוחרות שלה", נתן בן זוגי פרשנות משלו); כבר לא פנטזתי יותר על שדרוג מג'יימי לי קרטיס, לה אמרו לי שאני דומה בעבר (כולן למטה). בהמשך המלצר עבר פשוט לנהל את רוב השיחה באנגלית. אף על פי שבהתחלה התפלצנו מהתופעה, אני מוכרחה להודות שבהמשך התחבב עלינו אותו מלצר, וקיווינו בסתר ליבינו שהמשמרת שלו תיפול על הביקור שלנו. חיינו בציפייה לדבריו, מ"צ'ירז מייט" אחד למשנהו.





בניו יורק, כמובן, הסיטואציה שונה לחלוטין ודורשת היערכות גבוהה יותר. אף על פי שאין לי בעיה עם השפה האנגלית כלל וכלל, השימוש בשפה זרה בארץ זרה בהחלט גורם לבעיה תדמיתית מסוימת. עוד בשנות התשעים, בגלגולי הקודם בניו יורק, עמדתי על גודל הבעיה. חוסר השליטה בניואנסים של השפה ושל הסלנג גרם למשבר זהות חמור. במבט לאחור, אולי זה מה שהאיץ את האובססיה לבגדים להתפרץ. זכור לי גם השלב שבו החלטתי לחדול מהנסיון הפתטי לאמץ לעצמי מבטא אמריקאי. לפתע היתה לי הארה: אני מבזבזת 80 אחוז מהאנרגיות שלי על הקפדה על המבטא, אולי כאן טמונה הבעיה?! הרגעת המבטא הכאילו אמריקאי לטובת הגייה מעט ישראלית בהחלט גרמה לי להישמע בהרבה יותר קול, לפחות בעיני עצמי ובהשוואה ישראלים אחרים. בימים ההם, עבדתי בקפה יפה, בית קפה בבעלות ישראלית. הברמן אף הוא היה ישראלי, וכל משמרת בסופ"ש הייתי חוטפת צמרמורת. בשלב מסוים היה עליו להודיע שאין יותר בראנץ' למלצרים. אז הוא היה פורץ בתרועה שהחרידה אותי בכל פעם מחדש: Yo brunch is over, yo! . מה שהטריד אותי במיוחד היה המבטא הכבד שבו השתמש, חיקוי של הגייה של שחורים. יו, בארנץ' איז אאאאוובבבבה, יו.


כיום, עם המעבר לניו יורק, בעיית הזהות הכרוכה בשפה נראית לי פחות אקוטית. התקשורת המשמעותית נעשית ממילא בעברית או עם זרים. אולם עדיין, דומני כי ישנם גבולות שלא כדאי לחצות, במיוחד לא לישראלים בני יורק, במיוחד לא בתקשורת בין ישראלים. כך, נראה לי שרוב רובן של מילות הסלנג בעייתיות במידה רבה. ממילא השימוש בסלנג הוא עניין עדין, גם בעברית. ההצלחה שלו תלויה בכל כך הרבה גורמים, שכמעט שאין סכוי לשלוט בהם באנגלית. לרוב, סלנג באנגלית מפיו של ישראלי (ולעתים קרובות גם מטעם אמריקאי) ישמע מאומץ, צורם ולא טבעי. כך גם אנחות ואנקות למיניהן באמריקאית, כמו למשל urgggggg. גם דינם של קיצורים למיניהם חמור:


Congrats (congratulations)

LOL (laughing out loud)

Ridic (ridiculous)

Rad (radical)

Tnx (Thanks)



הרי הקיצורים מתאימים לאלה שהשימוש בשפה טבעי עבורם, ולא לאלה שבאים מהחוץ. מה רע במאזאל טוב? הלוא ממילא חצי מניו יורק היא יהודים.




5 comments:

  1. Allen!
    לקח לי שעה להבין. האהאהא

    ReplyDelete
  2. nice, but dooshbag should actually be spelled douchebag

    ReplyDelete
  3. Hmmmmmmmm I think immigrants using sleng contribute greatly to the fabric of any culture... but then again I think so many things...

    ReplyDelete
  4. well, i am sure you are right. i guess i am talking about a particular kind of immigrants, you know what i mean?

    ReplyDelete